איזה טור נפלא שהיה לנו. טור, שהיה המהיר ביותר אי פעם, ומתכתב היטב עם העבר, ההווה והעתיד של הענף הזה בכל כך הרבה אופנים. הנה כמה מהסיפורים שהטור הזה הביא לנו.

11 כוכביא: קטע 11 של המירוץ התברר כזה שהכריע את הטור כולו, שם יונאס וינגגור (כן כך מבטאים זאת, נישאר ב"וינגו" ברשותכם) נטל את החולצה הצהובה מעל גבו של הפיבוריט הגדול לפני המירוץ, טאדיי פוגאצ'אר. אלא שהדרך שבה וינגו השיג זאת שונה כנראה לחלוטין מכל זכייה שראינו עד כה. לפני הכל מדובר כאן בניצחון קבוצתי מושלם של קבוצת יומבו-ויסמה. זוהי לא הפעם הראשונה בה אנו רואים קבוצת על דוחפת את המוביל שלה לניצחון משכנע. קבוצת סקיי\אינאוס עשתה את זה ברוב העשור הקודם, כשהזוכה הראשון מטעמה, ברדלי וויגינס, לא היה המטפס הטוב ביותר במירוץ (ואף לא בקבוצתו). אבל איפה מה שאותה סקיי עשתה אז ואיפה מה שצרעות הטרף של יומבו עושות עכשיו. אותה סקיי זכורה בעיקר בשל הטחינה המונוטונית של הדבוקה בחזית, דבר שהיה מאד אפקטיבי בזמנו, אך גם די המאיס את הצפייה במירוצים. לעומת זאת, מדגם מייצג של הפעולות של יומבו ויסמה, רק באותו קטע 11, כלל שליחה של רוכבים קדימה מטעמה לכמה קבוצות בריחה שונות מלפנים, תקיפה בירידות, 1-2 (תקיפות לסירוגין) של וינגו ורוגליץ' על פוג יותר מ-60 ק"מ לפני הסיום, ושליחת החולצה הירוקה של ואן ארט שתי קבוצות אחורה על מנת להביא את שאר רוכבי הקבוצה בחזרה לדבוקת המוליכים. זה הספיק על מנת שנראה מחזה שלא חשבנו שנראה בימינו – את פוגאצ'אר נופל מותש לפני סיום הקטע, לסיום שהיה ברור שיהפוך להיסטוריה לנגד עינינו, וישנה את הדרך שבה המשתתפים במירוצים וגם המעריצים מסתכלים על הענף.
הקבוצה ההולנדית טוותה תכנית ארוכת טווח על מנת להשיג את המטרה, כשהסגל החלומי היה רק חלק מהעניין. אבן היסוד בתכנית הייתה הטעיית האויב באמצעות שליחת צמד מובילים לטור – וינגו ורוגליץ'. זוהי אסטרטגיה שיכולה להתפוצץ בפנים של קבוצות, כפי שהייתה יכולה להעיד קבוצת מוביסטאר בעבר. אלא שכאן לא בטוח שהתכנית הייתה עובדת בלי האלמנט הזה. המתקדמים יאמרו שמירוץ הדופינה הקודם לטור, שבו זכה רוגליץ' לפני וינגו, היה חלק מהתכנית. והרי כל מי שראה את אותו המירוץ, יוכל להעיד שוינגו היה יכול לזכות בו בדיוק באותה המידה. התכנית כמעט נקברה באבק הדרכים של קטע 5 (חיקוי פאריס-רובה), עם פריקת כתף לרוגליץ', כתף אותה הסלובני הקשוח החזיר למקום באמצעות כיסא שהיה באיזור. העובדה שהנזק מהקטע לרוג עמד רק על שלוש דקות הותירה את התכנית בחיים, ובנתה את היסודות לאותו קטע 11 שהביא לוינגו את החולצה הצהובה. שתי חולצות נוספות יחד עם שישה קטעים במירוץ רק הפכו את הניצחון למתוק יותר, ודאי לנוכח עוגמת הנפש מהשנתיים הקודמות.

הניצחון של יומבו-ויסמה הוא לא רק על העשור הקודם של סקיי, אלא על העבר שלה עצמה משני העשורים שלפני כן. למי שאולי זוכר, הקבוצה היא למעשה ממשיכת דרכה של ראבובנק. אותה ראבובנק הייתה קבוצת פאר הולנדית, אך כזו שהייתה נגועה קשות בפרשות של שימוש בחומרים אסורים. זה הביא את קבוצת הבנקים שעל שמה הקבוצה הייתה קרואה להסיר את החסות מעליה ב-2012, לאחר שני עשורים, באומרה שהיא לא רוצה קשר עם הענף יותר. ריצ'רד פלוגה, שהפך להיות הבעלים שעל הקבוצה, הקים אותה מההריסות, ועם ניהול מזהיר הפך אותה לקבוצה הטובה ביותר בענף עשור לאחר מכן. את זה הוא עשה עם תקציב נמוך מזה של כמה מקבוצות הצמרת של הענף. אם תרצו, עוד ניצחון על השיטה.

זוכה בזכות: כל הנאמר בפיסקה הקודמת לא אמור לקחת דבר מוינגו. וינגו זכה במירוץ בזכות ולא בחסד, והיה בלי שאלה הרוכב החזק במירוץ. הקבוצה בהחלט הבינה זאת לפני כן, ובנתה את התכנית סביבו. זה אולי לא יפתיע את מי שצפה בטור הקודם – וינגו היה היחיד שהקשה על פוג על הר ונטו, ואת זה הוא עשה ללא כל טקטיקה קבוצתית שתתמוך בו כמו בטור הנוכחי. המקום השני של וינגו באותו הטור אחרי פוג (אם כי בהפרש לא קטן), לאחר שלא הוגדר כמוביל של הקבוצה, אך הפך לכזה לאחר ההתרסקות המוקדמת של רוגליץ', סלל לקבוצה הצהובה את הדרך להפוך אותו למוביל. בטור הזה הוא לא גילה חולשה בשום שלב, ושני הנצחונות שלו על הקול דו גראנון באלפים ועל ההוטאקאם בפירנאים היו משכנעים עד מאד. בכל הקשור לניצחון על ההוטאקאם, הרוכב הקודם שעשה זאת שם ב-1996 היה הדני היחיד מלבד וינגו שזכה בטור – ביארן ריס. אלא שריס היה ונותר אחד מאלה שזוהו עם חומרים אסורים, ובמקרה שלו אף מאלה שחמקו ולא נתפסו, כך שאפשר לומר גם שוינגו מציל את כבוד האומה שלו בכל הקשור להיסטוריה של הטור. אה, וכמעט שכחנו, מדובר כמובן בג'נטלמן, כפי שהראתה ההמתנה שלו לפוג אחרי הנפילה של האחרון בירידה שלפני אותו הוטאקאם. עכשיו תתחיל ההמתנה שלנו לראות אם נקבל כאן יריבות רבת שנים בין השניים.

לא קניבל: הטיפוס בקול דו גראנון בסיום קטע 11, שבו טאדיי פוגאצ'אר איבד את החולצה הצהובה, הופיע בטור בדיוק פעם אחת לפני כן – בטור של 1986, שם דאג גרג למונד להסיר את החולצה הצהובה מעל גבו של ברנאר הינו, למה שבדיעבד הפך ליום שבו הצרפתי האגדי לבש בפעם האחרונה את החולצה. לא צריך לדאוג לפוג. מדובר ברוכב שבגיל 22 כבר מתחיל להיות מוזכר בדיוני GOAT, עם הישג פסיכי של שלוש חולצות בסיום הטור – פעמיים (והוא יכול לעשות זאת שוב בשנה הבאה). את החולצה הצהובה הוא עוד ילבש פעמים רבות, ובסבירות גבוהה גם ימשיך לאחוז בה בשאנז אליזה. צריך רק להבין מה נדרש על מנת שהתרחיש הזה לא יקרה בטור הנוכחי: שניים מחברי קבוצתו נדבקו בקורונה בטור עצמו (בנט, לנגן), ועוד אחד ממש לפני הטור (טרנטין), שמחליפו ברגע האחרון (הירשי) נראה כמו הצל של עצמו. עוד שניים (סולר, מייקה) פרשו בגלל מחלות או פציעות. ולבסוף, נדרשה תכנית "רק לא פוג" של קבוצת על על מנת לנשל אותו מתארו בשנתיים הקודמות. לא בכדי כינה אותו אדי מרקס הגדול, הידוע בכינוי "הקניבל", באותו הכינוי לאחר הניצחון בקטע של מקפצת הבנות היפות. פוג סירב להסכים עם הכינוי, באומרו "אני לא קניבל". בירידה מהספנדלס בקטע הטיפוס האחרון קיבלנו אולי הוכחה לכך. לאחר שהתרסק, ו-וינגו חיכה לו שיעלה על אופניו, פוג נראה זועם על אנשי הצוות במכונית הקבוצה שלו, כפי הנראה כיוון שביקשו ממנו להמשיך ולתקוף בירידה. פוג סירב לעשות זאת, משהו שהקניבל המקורי כנראה לא היה עושה. טוב לדעת שגם כאן דברים קצת השתנו מאז. דבר אחד שבטוח לא ישתנה הוא יצר התחרות של פוג – הוא ילמד מהטעויות שלו, ידאג שהקבוצה שלו תלמד מהטעויות שלה, ואם זה באמת יקרה, אולי באמת נראה גרסה 2.0 של הקניבל.

הרוח החיה במכונה: באמת שכבר נגמרו המילים על וואוט ואן ארט, אך אולי אפשר למצוא עוד כמה. הכוכב הבלגי היה הרוח החיה של הטור הזה, עם נוכחות משמעותית בכמעט כל אחד מהקטעים במירוץ. את שלושת הנצחונות שלו הוא השיג בתוואים שונים לחלוטין, אחד מהם בנג"ש. קטגוריית החולצה הירוקה הייתה פתוחה במירוץ זה למשתתף אחד בלבד. בחולצה הצהובה הוא אחז ארבעה קטעים, עד שנפרד ממנה בקטע שבו הוביל קבוצת בריחה. למה? כי הוא היה יכול. בקטע הטיפוס האחרון הוא היה קרוב מאד להשיג גם את חולצת המטפסים, ותואר הרוכב הקרבי של המירוץ היה אך מתבקש במקרה שלו. קשה למצוא דוגמאות עבר לרוכבים מגוונים כמו האיש הזה, והמוח מרחיק לחברים כמו לורן ז'לאבר, שון קלי ואולי אפילו בן ארצו, אדי מרקס. אלא שההבדל הגדול בין כל אלה לבין ואן ארט הוא התרומה הענקית שלו למטרה הקבוצתית. כמו הויתור על הניצחון בקטע הפאבה, שהוא הלחם והחמאה שלו, על מנת לסחוב את וינגו שסבל מתקלה טכנית. כמו הובלה של הדבוקה על מנת לסגור אינסוף בריחות במירוץ. וכמו סחיבת המובילים בהרים הגבוהים, תוך תפירות הלוך ושוב, בעיקר לאחר שחלק מהצוות המסייע של הקבוצה (סליחה רוג) נכנע לפציעות. לא בכדי, הפעם היחידה שבה הוא התרגש ודמע בסיום קטע הייתה בסיום הנג"ש השני, ולא עקב הניצחון שלו, אלא כי הבין סוף סוף שהניצחון של וינגו הובטח. לא נותר לנו אלא להודות למזלנו הטוב, שאנו זוכים לראות רוכב כזה בימינו.

מפלצת בסימן שאלה: לקבוצת אינאוס היה לכאורה טור לא רע, עם זכייה בקטע, רוכב אחד (גראן תומאס) על הפודיום ועוד אחד בעשירייה הראשונה (אדם ייטס), שאלמלא קורונה לפני הטור ומחלה במהלכו היה כנראה יכול להגיע להישג טוב יותר. אותו הניצחון של טום פידקוק בקטע 12 היה מהמלהיבים שראינו בטור הנוכחי. הבריטי הצעיר זכה לאחר שהראה בין השאר כישורי ירידה שלא היו מביישים אף אושיית ירידות כמו ניבאלי, סבולדלי או רוגליץ'. בכלל, הבריטי בן ה-22, שזכה באולימפיאדה בתחרות השטח, באליפות העולם בסייקלוקרוס, ונראה בעיקר כמו מומחה קלאסיקות, גדל בטור הזה לכדי אחד שנראה לכאורה ככזה שיכול להתמודד על ה-GC. אך אם נהיה ריאליים, הדרך שלו להיות מתמודד רציני על זכייה במירוץ נראית ארוכה מאד, אולי ארוכה מדי. כך שהעתיד של המפלצת נראה בסימן שאלה: לא ברור כיצד איגן ברנאל יחזור מהפציעה (הנובעת מפגיעתו באוטובוס במולדתו), וכל האחרים כרגע לא נראים מספיק טובים על מנת להתמודד על זכייה בטור. מלבד זאת, נראה שהקבוצה סובלת ממחסור בצד הטקטי, כפי שנראה לאחר שלא ממש השכילה לנצל את היתרון המספרי שלה על מתחרותיה בצמרת. כל אלו הן בעיות שקברניטי המפלצת ודאי מתחבטים בהן, והשאלה היא אם הם יצליחו להתמודד איתן בדרך מפלצתית או לא.

דנים לחיוב: מלבד הניצחון של וינגו, הטור הזה היה חגיגה גדולה של האומה הדנית. נראה שוינגו תזמן יפה את הניצחון שלו דווקא בשנה שבה הטור נפתח במולדתו, וזאת לאחר שהפתיחה שם נדחתה מהשנה שעברה, על מנת למנוע התנגשות עם האירוח של אליפות אירופה בכדורגל. לא היה קשה לראות בפתיחה החגיגית עד כמה הדנים אוהבים את הענף, זאת כאשר הרוכבים, בעיקר המקומיים (ויש הרבה מהם), התקבלו באהבה רבה באירועי הפתיחה. זה נמשך גם בקטע הסיום בשאנז אליזה. זה לא מגיע משום מקום – בדומה לשכנה מדרום, הרכיבה נטועה חזק מאד בתרבות הדנית, ורק קופנהאגן עצמה מרושתת בכ-400 ק"מ של שבילי אופניים, הלוואי עלינו. מלבד הניצחון של וינגו, ראינו כאן נצחונות של עוד שני רוכבים נהדרים – מאדס פדרסן ומגנוס קורט. המשותף להם וגם לוינגו הוא שכולם רוכבים מגוונים עד מאד. פדרסן, אלוף עולם לפני שלוש שנים, הוא מאיץ נהדר ומצטיין גם בנג"ש, והקטע שבו זכה היה מרדף מטורף בין הדבוקה לבריחה, שבה האחרונה הייתה עם ידה על העליונה. קורט המשופם הוא אחד הברחנים הטובים בענף, טיפוס צבעוני שגם חזק בסיומי קטעים, ואף אחז מספר ימים בחולצה המנוקדת. הניצחון שלו היה מופת לנחישות, לאחר שנראה שהוא עומד להפסיד, אך חזר מאחור, והצליח לנצח על הקו. דני אחר שהיה מופת לנחישות במירוץ הזה הוא מיכאל מורקוב. מורקוב ידוע כאחד מרוכבי ה-Lead out הטובים בענף, ולא בכדי – לפי הסטטיסטיקות, מבין הרוכבים בטור הנוכחי הוא היה זה שאחז במספר הנצחונות הגדול ביותר של חבריו לקבוצה. כפועל נאמן הוא נדרש לסייע לחבריו בכל צרה וצוקה, אך במקרה ההפוך הוא בד"כ נאלץ להסתדר לבד. כבר סיפרנו איך בטור של 2016 מורקוב שרד יותר משבוע לאחר התרסקות קשה בקטע הראשון. אז גם בטור הנוכחי הוא נאלץ שוב להסתדר לבד בקטע 15, קטע שהתנהל תחת חום של 40 מעלות. היה ברור מהרגע שבו הוא נשר מהדבוקה שלא ישרוד את מגבלת הזמן של הקטע (קרי ייתפס ע"י "רכב המטאטא"), אך הדני החליט בכל זאת לרכוב את כל 200 הק"מ של הקטע, רק על מנת לסיימו כיאות. בהחלט יכול להיחשב כמעשה גבורה באחד הטורים הברוטליים ביותר שראינו.

כיסאות מוזיקליים: אותו מורקוב שייך לקבוצה הבלגית קוויק סטפ-אלפאוויניל, אחת הקבוצות המצליחות בענף בשנים האחרונות. לקבוצה הייתה פתיחה חלומית בטור הנוכחי, כשזכתה בשני הקטעים הראשונים בטור. הראשון היה מפתיע במיוחד, שבו טעות בתחזיות הגשם הביאה לניצחון של איב לאמפר על כמה מהשענים הטובים של הענף. השני היה מחמם לב במיוחד, ובו פאביו יאקובסן, אחד שבקושי שרד התרסקות מזעזעת בטור של פולין לפני שנתיים, זכה בקטע הראשון שלו בטור. לקבוצה בלגית אחרת, אלפסין-פניקס, הצפוייה לעלות לדרג הוורלד טור בעונה הבאה, היה גם טור מצויין – למרות ההופעה המאכזבת של הכוכב מתיו ואן דר פול, היא זכתה בשני נצחונות של המאיץ יאספר פיליפסן, כולל זה היוקרתי בשאנז אליזה. הקבוצה הבלגית השלישית, לוטו-סודאל, חוותה לעומת זאת טור מהגהינום, ובפרט הרוכב המוביל שלה, קיילב יואן. האוסטרלי הקטן ירד לקרקע באותה התרסקות שהורידה לשם גם את רוגליץ' (כפי שגם קרה לו בג'ירו השנה ממש בסיום קטע), התרסק שוב בקטע אחר וחטף קנס על דראפטינג מאחורי רכב של קבוצה יריבה, ואף סיים את המירוץ בתור ה"לאנטרן רוז'" (פנס אדום), הלא הוא הרוכב המסיים את המירוץ במקום האחרון. אלא שמלבד היותן בלגיות, לשלוש הקבוצות יש עוד משהו משותף – שלושתן יחליפו ספונסרים בעונה הבאה. זה משהו שקורה די הרבה בענף, אך כאן נוסף איזשהו טוויסט, שבו אנו מקבלים סוג של כסאות מוזיקליים בספונסרים. זאת היות וחברת הכימיקלים סודאל הולכת להפוך לספונסרית הראשית של קוויק סטפ בחמש השנים הבאות. מנגד, חברת משטחי החלונות דקיניק, שהייתה הספונסרית הראשית של קוויק סטפ לפני שנתיים, תעבור לתמוך באותה קבוצת אלפסין. לוטו כעת תתחיל להיתמך ע"י חברת מחשוב הענן דסטני, ותהפוך להיות לוטו-דסטני. בהחלט נדרש מחשוב ענן על מנת לזכור את כל הצירופים הללו לאורך השנים.

נסיך הקאלט: "הנסיך" תיבו פינו נודע במפחי הנפש שהוא נוחל פעם אחר פעם מהטור. בטור הזה הוא כבר הוריד ציפיות ב-GC, והותיר שם את העבודה לחברו הממושקף דויד גודו (שזכה לבסוף במקום הרביעי המכובד). זה לא ממש עזר לו בגזרת מפחי הנפש. בקטע 9 הוא לא היה רחוק מלסגור את הבריחה היפה של בוב יונגלס, אך לבסוף נותר אף ללא פודיום, לאחר שנעקף ע"י שני רוכבים לפני הקו. גם בקטע הטיפוס האחרון הוא לא היה רחוק מהשגת החולצה המנוקדת, אך גם כאן הוא נותר בידיים ריקות. אלא שאת מפח הנפש מתחום ההזייה הוא נחל בקטע 8, כשחטף בפרצוף מוזט (שקית אוכל) מאיש צוות של קבוצה אחרת, מה שגרם לו להתרסק. כל זה לא פגע בפופולריות שלו, כשראינו לא מעט מקומות שבהם אוהדים בצד הדרך חיכו לו עם שלטים ושירים המיועדים במיוחד בשבילו. רגע אחד מוצלח שלו היה בקטע 17, שם הצליח לקחת KOM בסטראבה (תכנת שיתוף רכיבה פופולרית, המאפשרת בין השאר לדרג את מלך ההרים בטיפוסים ספציפיים), זאת בטיפוס הפחות מוכר של ההורקט ד'אנסיזן. אך, אבוי, את אותו ה-KOM הוא נטל מחבר קבוצת FDJ שלו, סבסטיאן רייכנבאך. לא בטוח שזה יתרום כל כך לפופולריות שלו.

תזכורות מתקופות אפלות: שתי קבוצות שיעדיפו לשכוח את הטור הזה הן בחריין-ויקטוריוס ואסטנה. הקבוצה הבחריינית העשירה והמצליחה איבדה בקטע 5 את המוביל שלה, ג'ק הייג, לאחר שהתרסק על צופה שצילם בגבו לרוכבים. קבוצת אסטנה אמנם הכניסה את אלכסיי לוטסנקו לעשירייה המובילה, אך בטור זה הייתה בעיקר צל חיוור של הקבוצה החזקה הזכורה משנים עברו. אלא ששלוש השבועות החולפים ייזכרו אצלן לרעה גם מסיבות אחרות, שאותן חובבי הענף יעדיפו לשכוח: הקבוצה הבחריינית סבלה ממספר פשיטות של המשטרה על חדרי המלון שלה, בחשד להימצאותם של חומרים אסורים. עדיין לא ברור אם יש דברים בגו, ואם כן, עד כמה זה ישפיע על הקבוצה. הקבוצה הקזחית, לעומת זאת, החליטה להשעות מיידית את אחד מכוכביה הנותרים (שלא השתתף בטור), "סופרמן" מיגל אנחל לופז, בעקבות ראיות ממשיות הקושרות אותו לסחר בחומרים אסורים. נראה שהמטפס הקולומביאני המוכשר, שאופיו הבעייתי ביצבץ גם בעונה הקודמת במוביסטאר, סיים את דרכו בענף. נקווה שזה יסתיים כאן, ואם לא, לפחות שזה יועיל למה שמצויין בפסקה הבאה.

ומה איתנו: לקבוצת IPT היה טור, שהדרך היחידה להגדיר אותו היא חלומי. אמרנו לפני הטור שזכייה בקטע תהיה מעל ומעבר לציפיות, אז הקבוצה זכתה בשניים, ולזה הוסיפה עוד שלושה פודיומים. מלבד זאת, הקבוצה הייתה מאד פעילה בבריחות לאורך הטור, וידעה להפעיל היטב את הטקטיקה הקבוצתית על מנת לתרגם זאת להישגים, כשהשיא היה בקטע 16, עם הפודיום הכפול להוגו הול ומייקל וודס. ההישגים לווו כמובן בסיפורים מרגשים. החל מהזכייה של סיימון קלארק, רוכב שהיה נטול קבוצה בקיץ עד שקיבל פנייה מ-IPT, והחזיר את התשלום בריבית דריבית. דרך הפודיום המרגש של כריס פרום, אחד שבאמת כבר חשבנו שגמר לגמרי את הסוס. ועד לניצחון המרגש של הוגו הול, שהוקדש לאחיו שקיפח את חייו בתאונת פגע וברח. גם לנציגנו בטור, גיא ניב, היה טור מצויין. ניב הוקפץ לטור ברגע האחרון, אך היה פעיל מאד כמו כל שאר הקבוצה בבריחות, למשל כשסגר את הבריחה המקורית בקטע 12, מה שאיפשר את הפודיום של פרומי בבריחה. את קטעי הטיפוס הקשים ביותר בטור הוא סיים בלי למצמץ. למי שעוד היה ספק עד כמה המסגרת מקדמת את הרוכבים הישראלים.

ומה עם גזרת ההישארות בדרג העליון, האם מצבנו השתפר שם? אז התשובה היא כן ולא. מצד אחד, ברור שההישגים הוסיפו לניקוד של הקבוצה, מה שצמצם מאד את הפער שלה בדירוג התלת שנתי מקבוצת לוטו סודאל (ומעט פחות גם בדירוג השנתי מול טוטאל-אנרג'י). עדיין, ההישגים של קבוצת בייק-אקסצ'יינג' האוסטרלית (שגם אותה נדרש לעבור), בפרט אלה של מייקל מתיוס ודילן גרונבייגן, הגדילו דווקא את הפער שלה מאיתנו, כרגע לכ-500 נקודות. כך שמשימת ההישארות בדרג העליון נראית עדיין כיעד קשה מאד להשגה.

ומה שחשוב באמת: קטע 10 של הטור נעצר לזמן ממושך בגלל מפגינים שהתיישבו על הכביש. זוהי לא הפעם הראשונה שבה אנו רואים את זה קורה בטור, והמראות האלה מלווים את הטור דורות אחורה. אותו ברנאר הינו, שנזכר כאן קודם, היה למשל ידוע בחוסר סבלנותו לחברים האלה, עד שפעם הפליא בהם את מכותיו. במירוץ הנוכחי לא זכינו לראות התנהגות דומה מאף אחד מהרוכבים, וטוב שכך, ולא רק בשל הסלידה מאלימות. הסיבה האולי חשובה יותר היא שהמפגינים במקרה זה היו פעילי אקלים, שמחו על אזלת היד של הרשויות בעולם בעניין. לא הייתה דוגמא טובה ממה שקרה מסביב לטור באירופה כדי לדעת שהם צודקים. הטמפרטורות באירופה בשבועות האחרונים שברו שיאים של כל הזמנים, והגאולה לא נראית באופק. גם הטור הנוכחי סבל כמובן מהעניין. מספר הרוכבים שסיימו את הטור היה הנמוך ביותר בשני העשורים האחרונים. חלק גדול מזה ניתן כמובן לשייך לקורונה ולפציעות, אך חלק אחר, אליו שייך אותו מיכאל מורקוב שהוזכר מעל, נפלט מהטור ישירות בשל החום הכבד. וינגו, פוג, ואן ארט, פידקוק וכמה כוכבים אחרים אולי יביאו עתיד מזהיר לטור ולענף, אך כדאי לפני כן לדאוג שיהיה להם כוכב לרכוב עליו.